לרוץ עם שעון

בנוף הרצים בארץ שהולך ומתרחב, אנו יכולים להבחין בשני סוגי רצים. הראשון – רץ ללא עזרים ומכשירים הצמודים לגופו והשני – דווקא כן.
כשאני מאפיין את הרצים המאובזרים, הכוונה היא לאו דווקא לאותו MP3 שמנעים לרץ את זמן הפעילות הספורטיבית וגם לא לסלולארי החכם אשר דרכו יכול הרץ, במקרה הטוב, לבדוק את רמת ביצועיו באימון שביצע (בתנאי שהותקנה האפליקציה המתאימה לכך) אלא אני מכוון לרצים המשתמשים בשעוני דופק.

כשאני נדרש להשיב על השאלה : “בשביל מה צריך לרוץ עם שעון כזה…?” אני נוטה לאמץ את הגישה הקפדנית. לפי גישה זו יש להבין ראשית לכל, מה הייעוד של שעון דופק ואילו תועלות יש בו ואולם צריך להבין ולבחון עניין מהותי נוסף : מה מביא את האדם לרוץ, לצאת לאימון? מה הוא רוצה להשיג בכך? מהי המטרה?.
הנחת היסוד לפיה אני מתייחס לנושא היא שכל מי שחפץ ומתחיל לרוץ כפעילות ספורטיבית, שואף להשיג חיוניות, בריאות וכו’ ומכיוון שכך, מיותר לפרט מהם היתרונות הרבים של הריצה אלא להתמקד בכיצד מפיקים את המיטב מפעילות זו. על מנת שנוכל לקיים אימון רצוף של כ-30 דק’ או יותר, בין אם זו ריצה רצופה או חלק מאינטרוול הכולל הליכה / ריצה, הרי שעלינו לבנות את היכולת הזו ואם אנו כבר “שם” אזי כנראה שאנו רוצים לתחזק ולשפר את אותה יכולת.

הגוף מורכב ממערכות רבות, כאשר הרלוונטיות למקרה הזה הן “מערכת הלב ריאה” ו”מערכת השריר”. כדי שנוכל לצמוח ולהגיע ליכולות של ריצה רצופה ו/או לשפר יכולות קיימות של ריצה רצופה, עלינו להקפיד על מספר עקרונות : השקעת מאמץ מתאים לסוג הריצה/האימון שאנו מבצעים (גם אם מדובר בריצה בפארק, בקצב נוח למשך דקות ארוכות) ומתן זמן התאוששות מתאים לשרירים שנטלו חלק בפעילות הרלוונטית. אחת הדרכים הנוחות להשיג באופן מדויק את התוצאות הרצויות היא שימוש בשעון דופק.

בסופו של דבר, רמת הדופק שבה אנו נמצאים בפעילות ספורטיבית כלשהי, היא שמכתיבה מה יהיה סוג התועלת שנקבל. רמת פעילות הלב האחראי לאספקת החמצן לכל חלקי הגוף (והוא זה שאחראי על חלק ממעגלי האנרגיה בריצה) והיא נמדדת לפי רמת דפקים. בעולם הריצה אנו שואפים לקיים אימונים שונים, ריצות שונות ברמות דפקים שונות וזאת משום שאנו רוצים ללמד את הגוף שלנו את הדרך לשפר יכולות נשימתיות (קרי : לפתח יכולת אירובית טובה יותר). אנו משיגים זאת בכך שאנו מגדירים מראש כיצד ועל איזה דופק (מאמץ) נקיים את הפעילות. לעיתים אנחנו שואפים לשמור על דופק נמוך ממה שהרץ מגיע אליו באופן לא מודע וזאת על מנת לשמור על האנרגיה ועל היכולת של הרץ להתמיד בריצה לאורך זמן רב יותר.

שעון הדופק – כשמו כן הוא (למרות שעם השנים עבר שינויים ופיתוחים המאפשרים לו לבצע עוד פונקציות רבות נוספות) : מודד דופק בזמן פעילות ובזמן מנוחה ומתאים בד”כ לענפי ספורט שונים , כאשר במקרה זה ההתייחסות היא לריצה. השעון הוא כלי המאפשר לנו לבחון את רמת המאמץ שאנו משקיעים ולפי זה אנו עשויים להחליט מהו זמן ההתאוששות שלו אנחנו זקוקים. ביכולתו להעיר לנו על מעבר בין שלבי מאמץ, מרחק וכו’. בהיעדר שימוש בשעון, אנו נוטים במרבית המקרים לאמץ את הגוף אל מעבר לצורך הנדרש (התחושה שאם לא התעייפתי או לא היה לי קשה מספיק – אז לא באמת יש “רווח” מהאימון). אנו לא נחים מספיק בין לבין ולכן אנו לא מפיקים את התועלת הרצויה, זאת משום שאנו לא יודעים מה משך הזמן והמאמץ הנדרשים בהתאם לעומס במטרה לשפר, לדוגמה, את יכולת מערכת ה”לב ריאה” (וכפועל יוצא מכך : שיפור בכושר הגופני, שריפת קלוריות וכו’). כך, אנו שומעים מרצים הן ותיקים והן חדשים, שאף על פי שהם מבצעים אימונים רבים הם אינם מצליחים להשתפר בביצועים: הגדלת מרחק, קצב ריצה ועוד.

חשוב לי להדגיש שלא רק מדד הדופק במהלך הריצה הוא הפרמטר לשיפור ומדידה איכותנית וכמותית של האימון – אך הוא בהחלט מרכיב בסיסי ויסודי בתהליך.
לסיכום, המושג “אצבע על הדופק” (או לצורך הנושא שלנו : “שעון על הדופק”) מעולם לא היה רלוונטי יותר…